אני גולש גלים מגיל צעיר מאד. הים הוא חלק בלתי נפרד מחיי.

בגיל 21 נסעתי לטיול של תשעה חודשים במרכז אמריקה שהסתיים בעוד כשנה של מגורים ועבודה במאווי, הוואי. גרתי בעיירה קטנה בשם paia בחוף הצפוני של האי מאווי שם גלשתי ועבדתי בתיקון ,ייצור וצביעת גלשני גלים ורוח. כמי שתמיד תיקן את הגלשנים בעצמו, זו היתה בשבילי הזדמנות פז וגם סגירת מעגל ללמוד מאנשי מקצוע מעולים (הבוס ועובד נוסף היו בעברם מעצבים shapers במותג מוביל של גלשני רוח בהוואי) לעצב ולבנות גלשנים מא' עד ת'. חזרתי לארץ עם ניסיון יקר ו-3 גלשנים מעשה ידי ,מוכן לשלב הבא של חיי.

הסקרנות שלי לגבי עולם היאכטות התעוררה במהלך הטיול במרכז אמריקה.  ביליתי כחודש בפנמה על יאכטה של זוג טסמני-אמריקאית שהכרתי בפנמה סיטי (מפרשית 43 רגל מדהימה שנבנתה בסן דייגו קליפורנייה בבנייה עצמית של פול הבעלים הטסמני)

הפלגנו מהצד הפסיפי בחציית תעלת פנמה וסיימנו בטיול גלישה חלומי בצד הקאריבי של פנמה - החוויות

של להפליג עם הבית שלך בעולם, לעצור בכל מקום שתחפוץ, לגלוש בחופים אקזוטיים לעתים רק עם החברים-

כל אלה קסמו לי והשאירו טעם של עוד.

כשחזרתי לארץ התחלתי לעבוד בשיפוץ מאסיבי של יאכטה ותוך כדי גם בחברה לעבודות composites

(חומרים מרוכבים) של הבעלים של הסירה – יגאל,  מהנדס כלי שייט שלימים הפך לחבר קרוב ומנטור.

בתקופה ההיא עבדנו על היאכטה - מפרשית קטמרן 45 רגל שבנה באנגליה בבנייה עצמית בשנת 75'

ובתקופה ההיא עברה שיפוץ מאסיבי שכלל הארכת הגופים, החלפת הקוקפיט ,חידוש כל נגרות הפנים והחלפת כל המערכות והמנועים. למדתי המון על בניית כלי שייט והשילוב שבין נגרות פנים ומבנה, צברתי עוד ניסיון בעבודות בחומרים מרוכבים ביאכטה ובפרוייקטים אחרים בחברה, ובעיקר אולי התאהבתי בהרגשה שהכל אפשרי - כשאתה מוקף באנשי מקצוע מוכשרים עם ניסיון שאינם נרתעים מאתגרים מופרכים ככל שיהיו

ומתודת העבודה היא שאילת שאלות ,דיון פתוח ומעמיק עם ירידה לפרטים - העבודה היא אתגר מעניין וכיף.

תוך כדי בירור על האופציה להשיג יאכטה ,נודע לי שלאמיל- בן דוד יחיד של אבי שחי בפריז יש אחת,

ובשיחה איתו התברר שאכן יש לו יאכטה – אבל היא כבר כשנה שקועה בתחתית הסיינה בפריז מחכה שמישהו ייחלץ אותה.. הוא הציע לי אותה במתנה אם אעזור לו בחילוץ הסירה מקרקעית הנהר.

אמיל גם הבטיח עזרה של חבר שלו, מנהל של חברת ספנות בהובלת הסירה על גבי אוניית משא לארץ.

בגיל 25 זה נשמע כמו הצעה שאי אפשר לסרב לה.  זה התחיל בגיחה קצרה של סופ"ש בינואר 2000 לברר

אם כוונותיו רציניות ואם יש אמת בסיפור המופרך הזה - משהבנתי שכן, חזרתי ארצה והתכוננתי.